מרוכז יותר, מווסת יותר, חכם יותר
לשחקני כדורגל, הגודל הפיזי, הכוח והמהירות, יהיו תמיד רכיבים משמעותיים מאוד, אבל התפתחות הכדורגל המודרני הביאה אותנו למחוזות שבהם השחקנים של אחת הקבוצות הטובות בעולם (ברצלונה) הם הקטנים ביותר מבחינה פיזית (מסי, צ'אבי, אינייסטה). שחקנים אלו, וכמוהם גם ריברי, רוני וסוארס, משמעותיים בכדורגל לא פחות משחקנים גדולים וחזקים כמו רונלדו, בייל, זלטאן ואחרים. כשקבלת ההחלטות של שחקן מצוינת, גם אם הוא נחות מבחינת גודל הגוף או המהירות, הוא יכול להיות טוב ויעיל יותר מהשחקנים החזקים פיזית.
התייחסותם של אנשי מקצוע ושחקנים לנושא קבלת ההחלטות היא כמעט מיסטית. אמירתו המפורסמת של יוהן קרוייף ממחישה היטב את היחס הזה: "לפעמים מבלבלים בין מהירות ובין ראיית-הנולד. כשאני מתחיל לרוץ לפני האחרים, נראה שאני מהיר יותר". בשביל כתבות בעיתונים השימוש בביטוי "ראיית הנולד" בהחלט מרשים ונכון, אבל בעצם מה שקרוייף אמר הוא פשוט מאוד: אני מזהה, מעבד ומגיב מהר יותר משחקנים אחרים להתרחשויות במגרש, ולכן נדמה לכם שאני מהיר מהם. למעשה קרוייף מדבר על הכישורים הפסיכו-מוטורים של שחקן הכדורגל המודרני.
כישורים פסיכו-מוטרים
אחת הסיבות לאי-הבנה בנושא קבלת ההחלטות היא המורכבות של המוח. קבלת ההחלטות לא נעשית במקום אחד במוח, אלא מקומות שונים מעבדים מידע רבגוני, מעבדים אותו ומשווים אותו להתנסויות קודמות (שוב, במקום אחר במוח), מארגנים אותו ברצף – והכול בזמן תנועה ובתיאום עם האזורים האחראיים לתפקוד המוטורי והקשבי. רק מי שמצליח לסנכרן בין כל האזורים שפועלים בו-זמנית מגיע לקבלת החלטות טובה. להשוואה, דמיינו תזמורת גדולה שמנגנת יצירה שנשמעת מדויקת ומרגשת להפליא. ישנם הרבה נגנים, פראזות, שניות של שקט, שינויים בעוצמות הנגינה של הכלים השונים, וכולם מתואמים ומסונכרנים על ידי עבודת המנצח. המנצח הוא כביכול ה"מוח" של התזמורת.
במגרש, אף שיש שחקנים שתפקידם לנהל את המשחק, בכל רגע נתון שחקן אחר יכול וצריך להיות ה "מנצח" של הלהקה. לדוגמה, בלם מקבל כדור מהשוער באגף ימין של המגרש, קרוב לקו החצי. ברגע זה מתרחשים במגרש שלושה מהלכים משמעותיים:
• קיצוני ימני פותח בריצה על הקו לעבר שטח פתוח בכיוון השער;
• חלוץ עם דם קר, מלך השערים של הקבוצה, חותך לאמצע המגרש לכיוון הרחבה. הבלם יודע שהמסירה תגיע אליו, אבל גם רואה את שחקן ההגנה שבוודאי יצא אליו ברגע המסירה;
• שחקן התקפה מתחיל לצמצם מרחק כדי ללחוץ עליו.
אילו יכולנו להיכנס לתודעתו של השחקן, קרוב לוודאי שזה היה נשמע כך (בהנחה שהשחקן קלט את שלושת המהלכים):
"המסירה לקיצוני ימני בטוחה יותר, קלה לביצוע. אבל רגע... לחלוץ יש דם קר, הוא וירטואוז טכני. מי שחקן ההגנה שקרוב אליו ? אם זה x , אני לא לוקח סיכון, אבל אם זהy , הכדור ילך אליו, זה מצב לגול. אבל רגע... האם יש הצטרפות להתקפה משמאל, או שהחלוץ לבדו ברחבה? באיזו דקה של המשחק אנחנו? מה התוצאה? אולי בכלל עדיף להחזיר כדור לשוער?"
את התהליך הזה, של עיבוד המידע, השחקן צריך לעשות במהירות, לפעמים כשהדופק גבוה ובמצבי לחץ ו/או עייפות. התהליך כולל ליקוט מידע (ויזואלי) מהמרחב, שליפת מידע (מהזיכרון: מי שחקן ההגנה שיצא אל החלוץ-תותח-על או שחקן צעיר ולא מנוסה?) באיזו דקה של המשחק אנחנו ומה התוצאה (ריכוז).
האופן שבו השחקן קולט מעבד ומשווה את כל המידע (בזמן ריצה) יקבע אם השחקן יקבל החלטה טובה ויעילה או לא. כפי שהדגמתי בפירוט שהצגתי, גם אם השחקן אינו מודע לכך, כמות הפעולות השכליות שלו במצב זה היא רבה מאוד: המוח שלו חייב לארגן את פיסות המידע שקיבל מאזורים שונים, לסדר בהיגיון את המידע שקלט, לנבא את תוצאותיה של ההחלטה הטובה ביותר – ורק אז להחליט ולהורות על פעולה. במקרה הטוב ההחלטה שיקבל יכולה להיות טובה או קצת פחות טובה, ובמקרה הרע –אומללה, הכול תלוי בדקת המשחק, בתוצאה ובחשיבות המשחק.
אמנם ברור שככל שהשחקן מנוסה יותר כך הוא יגיב טוב יותר, אבל במציאות לשחקנים רבים חסר הניסיון הנחוץ, ועל החסר הזה אפשר לפצות אם מדגישים את האימון לשיפור קבלת ההחלטות, שהוא אימון ממוקד שאותו אפשר וצריך לעשות בהתכוונות ליכולת הזאת.
אימון פסיכו- מוטורי
האימון הפסיכו-מוטורי משפר את כישורי הקשב ואת הריכוז, את החשיבה המהירה תוך כדי תנועה, ואת קבלת ההחלטות. הוא נעשה בתרגילים שבהם משלבים מטלות קשב מסוגים שונים וקואורדינציה. לדוגמה, השחקן המתאמן מוסר לסירוגין פס ברגל וכדור טניס לשחקן שעומד כ-4-5 מטרים לפניו. המאמן עומד מאחורי השחקן המתאמן ומבקש ממנו למצוא את הרגע המדויק שבין הפס ברגל ובין תפיסת הכדור ביד שבו הוא יכול להסב את מבטו לאחור ולהגיד כמה האצבעות המאמן "מבזיק" לו (תזמון). מובן שתשומת הלב העיקרית של השחקן היא על הפעילויות המוטוריות, על איכות הפס, על תפיסת הכדור ועל מסירתו. אם השחקן מפספס את התזמון הנכון להפניית המבט, עליו לרסן את הדחף (ריסון אימפולסיביות), להרפות ולוותר על הסבת הראש לאחור (קבלת החלטה תחת לחץ - מתינות), כדי לא לפגוע באיכות המסירות. בשלב מתקדם יותר של האימון המאמן יבקש מהשחקן לבצע פעולת חיבור של מספר האצבעות (עיבוד מידע – קלט-פלט) בין הבזקה אחת לשנייה. כשהמאמן ירגיש שהשחקן הגיע לביצוע טוב של התרגיל והוא מבצע אותו ללא מאמץ, הוא יבקש ממנו להעלות דופק ולבצע שוב את התרגיל. בהמשך הוא יבצע אותו גם במצב של עייפות. כדי שהגוף והראש יתפקדו היטב בזמן אמת, הם צריכים להכיר את החוויה עוד באימונים.
זהו אחד ממאות תרגילים אפשריים לתרגול ולאימון של קבלת ההחלטות של השחקן. אם עושים תרגילים כאלה ברצף לאורך זמן וגם מתרגלים מצבי משחק באימונים – קבלת ההחלטות של השחקן תשתפר משמעותית.
כלי משמעותי נוסף לכוונון של המערכת המוחית הוא לעשות חימום פסיכו-מוטורי קצר כחלק מההכנה למשחק. תחשבו על זה: השחקן עשה הכנה מנטלית וטקטית וחימום גופני – למה שלא יעשה גם תרגיל או שניים המשלבים כישורים פסיכו-מוטוריים ויאמן את המוח לעבוד בשיתוף פעולה בין כל תפקודי החשיבה, העיבוד והזיכרון שבהם הוא יצטרך להשתמש מרגע תחילת המשחק?
